עדיין נאמן למזומן?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp

ריי דאליו, מייסד קרן הגידור הגדולה בעולם אמר בתחילת השנה 

 “Cash is Trash” , כששאלו אותו מתי לקפוץ מהרכבת כאשר השוק עדיין היה כמעט בטופ, ממש לפני התפרצות הוירוס ברחבי העולם. בתשובתו, הוא ענה שהסכנה נמצאת גם כאשר אתה קופץ מהרכבת וחוזר חזרה למזומן, ערך שחשוף גם הוא לטלטלות, לא מאפשר תשואה וגם מושפע מהחלטות השלטון.

בטוח = מסוכן

זה פי’צר, לא באג. אולי פי’צר לא הוגן במיוחד, אבל חוסר השיווין בין המעמדים הסוציואקונומיים נעשה קיצוני יותר ככל שהשנים עוברות, לפחות במדינה שלנו ובמדינות אחרות כמו ארה”ב לדוגמא. 

חוסר השיוויון הזה הוא לא תוצר של המערכת הפוליטית, וגם לא של משרד האוצר. חוסר השיוויון הזה הוא תוצר לוואי של החברה בה אנחנו נמצאים, והפער בין איך שקבוצת אנשים אחת תופסת את המושג כסף, והשנייה. 

לדוגמא, אקח שני אנשים, שניהם עובדים באותה העבודה והמרוויחים את אותה המשכורת. שניהם משלמים את אותו המס וחיים סגנון חיים דומה, פחות או יותר. סכום הכסף שהם מרוויחים לא משנה כל כך לצורך הדוגמא.

האחד – אבי: מרוויח כסף לא רע אך לא משקיע אותו לאורך השנים. הסיבות הן שלו, והוא לא מעוניין להתעסק עם הכאב ראש של להשקיע כסף ולנהל אותו. אולי המעסיק פתח לו קרן השתלמות, שם יש כמה שקלים, וחוץ מזה יש לו קרן פנסיה. הוא יהיה בסדר בפרישה, הוא חושב. 

השני – יוסי: גם שכיר, עובד במקום דומה ומרוויח בדיוק את אותו השכר, על השקל. הוא מבין שהכסף שלו יהיה שווה יותר, מאוחר יותר, ולכן הוא משקיע אותו באופן אוטומטי בכל חודש. הוא יהיה צריך לעשות כמה מחקרים מעמיקים באינטרנט, לדבר עם כמה אנשים ולהחליט מה המטרות שלו בהשקעה, ולבסוף התחיל לעשות זאת. 

הוא כבר חשוף לשוק ההון כ5 שנים ואין לו תכניות לעצור בזמן הקרוב, למרות המשבר. 

על פניו, ברור לנו מי יהיה שייך לאיזה מעמד, אך למרות זאת – יש כאן אלמנט נוסף שנכנס למשוואה, ומחליש אפילו עוד יותר את אבי, שלא משקיע כספו. הוא משתמש בכסף שלו בשביל מותרות ואת השאר חוסך בעו”ש או בפיקדון בנקאי. דבר שעל פניו נראה יחסית בסדר, אבל תומן בתוכו מלכודת שאבי לא מודע אליה.

אינפלציה 

אינפלציה מוגדרת באופן כללי כ:”עלייה כללית במחירים וירידה של ערך הכסף בו אנחנו משתמשים לרכישה”. 

אם נחשוב על זה לרגע, זה די נכון – מחירי המזון הם הגבוהים שהיו אי פעם, וכך גם בשאר מקומות בכלכלה (נתעלם מכוחות הטכנולוגייה, שלמעשה מוזילה עלויות של שירותים ומכשירים ככל שהזמן עובר). זה אומר שאנחנו צריכים לבזבז יותר כסף על אותו סטנדרט המחייה, ככל שהשנים עוברות. כאן בדיוק נכנסת הממשלה והמערכת הכלכלית שבנוייה על מנגנון שחיקת הכסף. 

צרכנות ופעילות כלכלית קשורה באופן ישיר לאינפלציה, ע”י כך שצרכנים יודעים שהכסף שלהם יהיה שווה פחות בעתיד, ולכן הם מבזבזים אותו עכשיו. אחרת, יצטרכו יותר כסף כדי לקנות את אותו המוצר.

השאלה היא, האם כולם מודעים לעובדה שהכסף שלהם נשחק לאורך השנים, ולמעשה שווה פחות ככל שהזמן עובר? כאן בדיוק נמצאת הנקודה שמפרידה בין שתי הצדדים של הכלכלה, “העשירים” וה”עניים”. 

בארה”ב, כמעט חצי מהאוכלוסייה לא מחזיקה במניות או ני”ע למיניהם. אנשים מחזיקים רק דולרים. הם מקבלים אותם דרך המשכורת חודשית/שבועית, ומבזבזים אותם. לפעמים הם יוכלו לחסוך אותם, ואז הם פשוט ישכבו בבנק לזמן ארוך יותר. ברוב המקרים, אפילו זה לא קורה – לפי הסטטיסטיקה, לכ50% מהאמריקאים אין גישה ל$400 עבור תשלום לא צפוי. המערכת עובדת די טוב כנראה, אנשים מבזבזים, החברות מרוויחות והכלכלה צומחת. פה בדיוק הקאצ’. בזמן שאותם האנשים מבזבזים כסף ורוכשים, הצד האחר של האוכלוסייה – המשקיעים, קוצרים את הרווחים בתוך הבעלים של חלק בחברות הצומחות. זה ידוע לכולם, אבל זו לא רק הסיבה היחידה לפער שנוצר במעמדים הסוציואקונומיים. 

אותו הכסף, שמחזיק ערך בעיניי ה50% שלא משקיעים, נגנב מידיהם ע”י החצי השני שמשקיע כסף, ומושפע פחות מאינפלציה. הקטע המטורף הוא שהם אפילו לא מודעים לכך. 

אבי מרוויח 100 שקל לשעה בעבודה שהוא אוהב כבר 5 שנים, ומבסוט מהחיים. הוא לא יודע שאותם ה100 שקלים שהוא מרוויח בכל שעה, שווים פחות ככל שהזמן עובר והם נשארים כמטבעות.

כמובן שהוא גם לא יודע מה זה חוזה שכר צמוד אינפלציה, כך שהכסף שהוא מרוויח שווה פחות ככל שהזמן עובר. אותם ה100 שקל לשעה נשארים 100 שקל, רק שהם יכולים לקנות פחות ככל שהזמן עובר. 

הטרגדיה הכי גדולה היא שהכסף שאבי מצליח לחסוך בכל חודש, ומשאיר בחשבון הבנק שלו – נשחק גם הוא בגלל אינפלציה, ומשאיר אותו למעשה עני יותר ככל שהזמן עובר למרות שהוא חוסך כסף. 

האינפלציה טובה לעשירים ורעה לעניים. ככה המערכת עובדת, רק שאף אחד לא מסתכל על אלה שלא מבינים אותה, וצריכים לשלם את החשבון. בזמן שהעשירים נהנים מעליות חסרות מעצורים בשוק ההון ושאר ני”ע, העניים חושבים שהכל בסדר אך מאבדים מטבעות מהכיס בלי שאף אחד מודיע להם. 

כח הקנייה שלהם נשחק ככל שהזמן עובר, ואחרי כמה זמן, הם אולי יעצרו לתהות מה שבור במערכת. כנראה שהם לא יבינו שהבעיה היא אצלם. הם לא יודעים איך לשמור על הכסף שלהם נגד אינפלציה. 

אינפלציה בישראל

נכון ל2020, משקי הבית בישראל מחזיקים בכחצי טריליון שקל שיושבים בעו”ש או מקומות אחרים כמזומן.

האינפלציה בישראל היא כמעט אפסית כיום, אך עדיין כמובן שהינה נמדדת ומהווה כנתון משמעותי בהתפתחות הכלכלה המקומית. לדוגמא, לפי מדידת “מדד המחירים לצרכן – כללי” באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 100 שקלים בסוף שנת 2018, שווים כיום 99.71 שקלים בלבד.

בהשוואה למטבע הדולר, השקל נמצא במצב יותר סולידי אך למרות זאת גם הוא חשוף להשפעת אינפלציה בטווח הארוך. בשנות ה80-90, נרשמה בישראל רמת אינפלציה יוצאת דופן – בסדרי גודל של עשרות עד מאות אחוזים (האינפלציה הגיעה לרמה של 444% בשנת 1984 – כלומר, המחירים עלו פי כמעט 4.5 בתוך שנה בלבד). בשנים האחרונות ישראל נמצאת בסביבת אינפלציה אפסית/שלילית, מצב שאולי בריא יותר לאלה שלא משקיעים, אם כי הכלכלה סובלת מהעובדה שצרכנים לא מתומרצים לבזבז כסף כיוון שערך הכסף שלהם לא נשחק. התוצאה היא צמיחה מואטת במשק המקומי.

בארה”ב, המצב יותר קריטי כשזה נוגע לאינפלציה – שם הכסף נשחק באופן עקבי לפי רמת ממוצעת של 1-3% בשנה בשנים האחרונות ומחזיקי המזומן סובלים יותר מערך נשחק של הדולר. 

כמה זה רע? 

לא רק זה שהאינפלציה מכה את העניים, אלא היא מכה אותם באופן לא שווה. 

קבוצות סוציואקונומיות חוות רמות שונות של אינפלציה, מה שמסובב את הסכין אף יותר כאשר זה מגיע לקבוצה הסוציואקונומית הנמוכה ביותר לפי רמת הכנסה. 

אם האינפלציה הכללית עומדת עם 2% לשנה, זה אומר שהנתון המשוכלל כממוצע מראה על אינפלציה של 2% לכלל האוכלוסייה. מה שזה לא מזכיר, זה שהקבוצות הסוציואקונומיות הנמוכות יכולות לסבול מרמת אינפלציה של 4-6% בזמן שהשעשירים סובלים רק מ1-2%. הטבלה הבאה מראה באופן יעיל את הנתונים הללו במשקי הבית בממלכה הבריטית בין השנים 2003-2014.

האינפלציה טובה לעשירים, בזמן שהעניים אפילו לא מודעים שהיא קיימת.

התוצאה של המערכת הכלכלית הזו היא למעשה גניבת כסף מהעני לעשיר באופן ישיר אך בלתי אלים. בזמן שהעני מקבל פחות כסף עבור עבודתו לאורך השנים ויכול לקנות פחות, העשיר נהנה מעלייה שווי הנכסים שלו ששווים יותר דולרים, שעברו אליו בעקיפין מהעני. המערכת מעודדת אינפלציה בזמן שחצי מהאנשים למעשה סובלים ממנה, למה? כי ככה כלכלה עובדת, והעשירים מתעשרים. 

פרספקטיבה

מנקודת הנחה שאנחנו מתמחרים הכל בכסף מזומן, ככה נראית המערכת. המערכת נעשית אף יותר מעניינת כאשר אנחנו עוברים לשיטת הסתכלות על שווי הנכסים מנקודת מבט של תמחור בערך אחר. כמה באמת שוות המניות בתיק ההשקעות שלנו בגרמים של זהב? הטבלה הבאה מראה את ערך הדאו ג’ונס לפי גרמים של זהב לאורך השנים האחרונות:

לפי גרף, עולה ההנחה כי מחירי המניות לא באמת עלו בשנים האחרונות, אלה שווי הדולר התחלש. מחירי מדד הDIA אל מול זהב רק ירדו בין השנים 2002 ב2017. 

יש תרופה למחלה

התרופה לאינפלציה עבור אלה שנפגעים ממנה, היא לפזר את הביצים שלהם בסלים אחרים מלבד כסף מזומן, על מנת לגדר חשיפה לירידת ערך המטבע המקומי.

אפשר לגדר חשיפה לאינפלציה במספר דרכים, אם כי חשוב לזכור כי אינפלציה מניעה את הכלכלה ואת שווי החברות הציבוריות, מה שתורם לעליות בשווקים. בגלל זה, דרך נכונה תהיה פשוט להיחשף לני”ע ושאר סוגי השקעות אשר לא מושפעים מאינפלציה באופן ישיר. זהב הוא אחד מהנכסים האהובים לגידור אינפלציה, בגלל שאי אפשר פשוט להדפיס יותר ממנו, דבר אשר תורם ליציבות הערך שלו. משקיעים אוהבים לברוח לזהב כאשר יש אי יציבות בשווקים ובכלכלה בעיקר בגלל הסיבה הזו, וגם מהסיבה שזהב פחות חשוף לסכנות הנובעות מהסביבה הפוליטית. במילים אחרות, יש לו פחות סיבות להתנהג בפורענות. 

העשירים אוהבים אינפלציה, כי הם יודעים איך להרוויח ממנה. הם יודעים שבזמן שערך המטבע יורד, הנכסים שלהם יעלו והם יתעשרו. ההבדל היחיד בינם לבין העניים, זה לא כמה כסף יש להם בארנק, אלא הפער בהשכלה. זאת אחת הסיבות שאני כותב את הפוסט הזה. 

הדרך היחידה לעזור לאנשים להימנע ממצב בו כח הקנייה שלהם נשחק לאורך השנים, (דבר שמגדיל בין היתר את הפערים הסוציואקונומיים בחברה שלנו) הוא לעזור להם לרכוש יותר השכלה שתלמד אותם איך להשקיע כסף, ולהיות חשופים לנכסים שיודעים לצבור ערך בזמן שהמטבעות מאבדים ערך. 

המערכת הכלכלית לא תשתנה, וכנראה שכך גם המעמדים הסוציואקונומיים בכלכלה שלנו. החשיבה הנוחה של “זה לא פייר”, לא תעזור לאף אחד להגיע לשום מקום, בגלל שהיא לא תשנה את האופן בו כלכלה מתנהלת מהשורש. אותם האנשים שטוענים כי המערכת שבורה מלמטה אולי צודקים בהנחתם, אבל לא יגיעו לשום מקום. להיות צודקים במקרה הזה יגרום להם ליותר נזק מאשר תועלת, שכן ההתנהגות הכלכלית שלהם תורגש כמוצדקת. אנשים יוכלו לעזור ליותר שיוויון בכלכלה רק דרך זה שיעזרו לעצמם להיות יותר עשירים. המידע פתוח לכולם, כך גם ההזדמנויות – כל שנשאר הוא לרצות ללמוד איך הדברים עובדים. אך פעם לא היה קל יותר להתחיל לרכוש מניות/זהב/אג”ח/שאר ני”ע!

המשבר הכלכלי הנוכחי (מי יודע אם עברנו את מלוא המשוחה), הוא הזדמנות נהדר לצלול אם המים בקפיצת ראש ופשוט ללמוד על איך כלכלה עובדת, מהן הסכנות בכל סוגי הנכסים ואיך רוב האנשים מתנהגים בזמן שהכל נופל. להיות עד לאירועי 2020 זה פריבילגיה (אירועים של אחת ל100 שנים), ועל כן צריך לנצל אותה כדי ללמוד להיות טובים יותר בזמן המשבר הבא. משקיע חכם תמיד שומר על ראש פתוח ויודע שיש סיכוי נהדר שהוא טועה בתפיסה שלו, ודרך כך צומחת הפתיחות ללמוד ולהבין איך הדברים עובדים מבלי לאמץ דעה מקובעת.

יש לכולנו מה ללמוד מצורת החשיבה הזו, שיכולה לעזור לנו לצמוח כלכלית. לדעת איך לצמצם חשיפה להשפעות האינפלציה על ההון שלנו היא אחד מהשיעורים החשובים ביותר שכל אדם יכול לרכוש לעצמו, בין אם הוא עמוק בהשקעות או לא. אם נהנת או למדת דבר, שקול לספר על כך לחבריך – על מנת שכולנו נוכל לחיות בהבנה יותר שקופה של איך המערכת הכלכלית עובדת, וכיצד להיות בצד הנכון של המשוואה הסוציואקונומית, לפחות עד שהיא תהפוך ליותר מאוזנת. 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
גלילה לראש העמוד

כותב התוכן באתר הינו משקיע חובבן. האמור באתר אינו מהווה יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
כל המסתמך על תכני האתר מבלי להיוועץ בבעל הרישיון המתאים עושה זאת על אחריותו בלבד. האתר עושה שימוש בקבצי עוגיות. (תנאי השימוש)

כותב תוכן האתר הינו משקיע חובבן. האמור באתר אינו מהווה יעוץ מקצועי או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.
כל המסתמך על תכני האתר מבלי להיוועץ בבעל הרישיון המתאים עושה זאת על אחריותו בלבד. האתר עושה שימוש בקבצי עוגיות. (תנאי השימוש)